"דמעות ורודות" (חנה גולדברג; איירה כריסטינה קדמון) הוא ספר לפעוטות אשר מתאר סיטואציה רגשית משמעותית במילים פשוטות ובהירות. בסיפור יש Blobit מתוקה וורודה בשם מותק. הסיפור נפתח בכך שמותק נמצאת בחוץ אך לא משחקת עם חבריה. היא בחרה לא לשחק איתם? היא לא הוזמנה? אולי הם אמרו לה לא לשחק איתם? אנחנו לא יודעים. לא לדעת מאפשר לילדים השומעים את הסיפור להשלים מהחוויה האישית שלהם. מותק עצובה, היא מרגישה את הדמעות עולות, אבל היא מחליטה לא לבכות. גם פה יש לילדים וההורים המקריאים אפשרות להשלים את הנעלם. למה מותק לא רוצה לבכות? מה מותק חושבת על הפגנת רגשות העצב שלה, מה אנחנו חושבים על הפגנת עצבות או רגשות כואבים? לאורך העמודים הבאים מתואר איך מותק יותר ויותר עוצרת את הבכי, מה שצובע את גופה הורוד בשחור. השחור מתחיל מהלב ומתפשט לכל גופה. אפילו כשהוריה מנסים לשאול מה קרה, ואף מזכירים לה על האפשרות לבכות מותק לא בוכה. מה שמותק עושה למעשה זה מדחיקה. היא מנסה לברוח מהרגשות של העצב. כולנו לפעמים רוצים לברוח מרגשות שלא נעימים לנו. היינו רוצים שנוכל לשים אותם בצד ולא להתייחס לקיומם. אבל מה בעצם קורה כשאנחנו מדחיקים? להדחקה יש כמה חסרונות משמעותיים. אחד מהם הוא שזה לוקח הרבה אנרגיה נפשית להדחיק. אולי בגלל זה בשלב כלשהו בספר מותק כבר לא יוצאת מהמיטה שלה (בתמונה המצורפת). אין לה יותר כוחות, כאשר כל כולה מוקדשת להדחקה. חסרון משמעותי נוסף הוא שהדחקה של רגש לא נעים לוקחת איתה גם רגשות נעימים. יחד עם העצב והמאורע בדך כלל נדחיק גם את השמחה או ההנאה, את האפשרות לחמלה או למנוחה. ישנם מצבים בחיים של חלק מאיתנו שהדחקה כלי נפש הכרחי ובלתי נמנע. אבל בהינתן האפשרות אנחנו תמיד נשאף להתמודדות עם הרגשות הלא נעימים שלנו (באופן מכיל, מכבד ואמפתי), ולא לשים אותם בצד. יום אחד מותק מצחצחת שיניים ופתאום זולגת לה דמעה וכל הבכי פורץ ממנה. זה נשמע לא קשור, צחצוח השיניים והבכי, נכון? אבל לעיתים הדחקה מדלדלת כל כך את כוחתינו שהרגשות חייבים לפרוץ החוצה איכשהו. לעיתים זה יהיה הבכי המיוחל, כמו אצל מותק, ולעיתים זה יהיה כעס, תסכול, ניתוק ועוד. מותק מצליחה לבכות וכל השחור נשטף ממנה, היא חוזרת להיות ורודה ואפילו מחייכת ושמחה שוב. מותק יוצאת החוצה ואוכלת גלידה עם חבריה. הסיפור הזה מגלם בתוכו תהליך עוצמתי ומשמעותי שהנפש שלנו עוברת בהתמודדות עם רגשות לא נעימים. ועל הכוח העצום שיש בקבלה אמיתית של כל הרגשות שלנו.
Bình luận