בואו נדבר רגע על התנצלויות. עבור רובנו התנצלות היא הדבר הזה "נפגעת ממני? סליחה!". אולי חלקנו נתנצל ביותר מילים, אבל בגדול זה המסר העיקרי שלנו. אני מציעה שהתנצלות שמתקנת יחסים כוללת יותר. הרבה יותר.
התנצלות מתקנת יחסים מתחילה בשיחה והבנה של מה אירע מהצד של הנפגעת. כאן השאלה "ואיך זה גרם לך להרגיש?" או "ספרי לי עוד, אני רוצה לשמוע" הן הקו המשמעותי. בהקשר של יחסים משמעותיים אלה לא אמירות ושאלות מיותרות אלא חלק בלתי נפרד והכרחי של ההתנצלות. התנצלות מתקנת יחסים כוללת את ההבנה ההדדית של שני הצדדים- נפגעת ופוגעת, של מה היה כאן. מה קרה בינינו. מה הרגישה הנפגעת, איך היא חוותה את מה שקרה ואיך היא רואה את הדברים.
אני לא אשקר לכן, זה שלב קשה נורא. הוא קשה וכואב והוא לא מוגבל בזמן.
השלב הזה מסתיים רק כאשר הגענו להבנה הדדית של מה שקרה. איך נדע שהגענו לשם? ובכן, זה לא יהיה מהמילים "הבנתי אותך". התנצלות מתקנת יחסים אומרת מפורשות- "הבנתי שאת הרגשת ככה וכשאני אמרתי ככה זה הוביל אצלך לחוויה שהיא ככה" כמה שהיה יותר מפורטות ומדוייקות ככה נצליח להתקרב יותר.
אחרי שהצלחנו לבסס הבנה הדדית של מה שאירע, אנחנו רוצות להבין מה הנפגעת הרגישה ואת זה שהייתה פה פגיעה. איזה מובן מאליו זה, לא? מישהי נפגעה אז ברור שהייתה פה פגיעה. אבל כמה פעמים בתוך ריב או קונפליקט הרגשנו שאומרים לנו "מה יש לך להפגע מזה?" או "את נפגעת מזה, אני לא הייתי נפגעת מזה". התפיסה הזו היא נוגדת תיקון יחסים, היא מרחיקה ולא מעודדת איניטימיות. אנחנו רוצות בהתנצלות שלנו להתחבר כמה שרק ניתן לחוויה הרגשית ולפגיעה שהתרחשה.
המשפטים שיובילו אותנו כאן הם "אני מבינה למה הרגשת ככה" "זה ממש הגיוני שככה הבנת אותי, וזה הגיוני להיפגע מזה" "גם אני בטח הייתי נפגעת אם הייתי במקום שלך".
האמירות האלה שכמעט תמיד נכונות, הן חשובות. אפילו הייתי אומרת שזה מסר קריטי לבניית האינטימיות הרגשית שנפגעה בין הנפגעת לפוגעת.
אחרי זה, לפעמים (לא תמיד), אנחנו יכולות להביע חרטה. אחרי שהצלחנו להבין מה קרה אצל הנפגעת ואחרי שהבנו איך זה גרם לה להרגיש, עכשיו אנחנו יכולות באמת לבדוק עם עצמנו האם אנחנו מתחרטות על מה שאמרנו או עשינו.
לפעמים אנחנו מתחרטות. לפעמים אנחנו לא. אחרי הקירבה של שני השלבים הקודמים אנחנו יכולות לשאול אם הנפגעת
Comments