מה אני אמורה לעשות עכשיו?

לפעמים זה נראה שהחיים שלנו מוכתבים מבחוץ. מאז היותנו ילדות רוב חיי היומיום שלנו נקבעים ולא נתונים לבחירתנו. לקום בבוקר, לצאת למסגרת לימודית, לסיים את המסגרת הלימודית, להתגייס, להשתחרר ו-? הרבה פעמים מבוגרים צעירים נתקלים בשאלה זו לראשונה בשחרור מהצבא. בין אם המצופה מהן הוא לפנות ללימודים אקדמים או לטיול שאחרי הצבא. הבחירה האמיתית היא שלהן. ולחלקן זו שאלה רבת מורכבויות אשר נוגעת לא רק למה יקרה בשלב הבא הזה בחיים- העצמאות. אלא עמוק מכך, זו הפעם הראשונה שהן מרגישות חופש גדול יותר והקשיים שחופש כזה יכול להציג.

חופש הרבה פעמים מזמין אותנו לתחושות לא פשוטות של ריקנות. אם אני יכולה לעשות הכל- מה לעשות? איך בוחרים? מה המשמעות של הבחירות שלי? מה הבחירות האלה אומרות עליי? האם אני יודעת מי אני? הרבה מאוד אנשים חווים את השאלות האלה בתקופות שונות בחיים. אין בשאלות האלה כל רע, להפך אלה שאלות שמעידות במידה רבה על מודעות עצמית לקונפליקט ושינויי משמעותי בחיים.

יחד עם זאת זה ייתכן ושאלות אלה מרגישות לכן כבדות במיוחד. ואולי גם לפני היציאה לעצמאות חשתן מעט אבודות. אולי הרגשתן שאתן עוקבות אחרי מתכון שלא אתן כתבתן, מפה שמישהו אחר תיכנן עבורכן ורק כעת אתן מרגישות את האפשרות לשינוי. אבל איזה שינוי? חופש שקורה בו מה בדיוק? אצל חלק מהנשים הצעירות מצב זה מעורר תחושות של ניתוק מעצמן מול הבחירות והחופש שמצפות להן. מטופלות מספרות שהן מרגישות בילבול וחוסר אונים, הרגשה של ללכת לאיבוד. הרבה פעמים רגשות אלו מובילים לירידה בדימוי העצמי, עצבות מתמשכת ולעיתים אף דיכאון.

אחד הדברים שניתן לעשות במצבים כאלה הוא להעזר במשפחה וחברים וחברות שנמצאים סביבנו. מערכת התמיכה סביבנו יכולה להיות מקור משמעותי לנחמה, הכלה וקבלה של תקופה לא פשוטה זו. וייתכן ואת מרגישה שאת מתקשה להעזר במערכת התמיכה סביבך ורגשות הניתוק והעצב לא חולפים, במקרים כאלה אני מזמינה אותך להתקשר ולבוא לקליניקה. יחד את ואני נקשיב ונכיל את הקשיים שאת עוברת, נבין אותך ונוביל אותך לדרך שלך- בנוכחות, אותנטיות ומשמעות.