אמא בתוך אמהות

חווית האמהות היא רב מימדית. בתוכה יש רגשות נעימים ורגשות קשים. יש מְלֵאוֹת בעולם חדש, ויש, לעיתים, ריקנות הנובעת מהקדשה לאחר. הרבה אמהות מדווחות על תחושה של היבלעות בתינוק הטרי. תחושה זו, לפחות בחלקה נובעת מאותה התכווננות טבעית ובריאה המתרחשת לאחר הלידה (ולעיתים לפניה). ישנם מקרים, פעמים ורגעים שתחושה זו מרגישה כמשתלטת על האֵם. האם מתקשה להרגיש את עצמה. לא רק עצמה 'שלפני הלידה' אלא עצמה ממש, עצמה כאמא. כל כולה מוקדש לחווית האמהות; הרבה פעמים, למאפיינים הפיזיים של אותה חוויה- האם הוא אכל? האם היא ינקה? האם הוא ישן? האם היא עם גזים?

האם יש לאמא מקום באמהות? מה המקום שלה? גם אם בעבר הפסיכואנליטי התשובות לשאלות אלו היו לא מספקות דיו, היום התשובה היא חד משמעית כן. לאמא מקום חשוב באמהות, ולא רק בהקשר הטיפולי לתינוק. עם הולדת התינוק, במובנים מסויימים, נולדה גם אישה חדשה. אישה שהיא אמא.

אם בקיצון אחד, ישנם נשים המתקשות להתמסר לאמהות. הן חוות הרבה פעמים את ההורות כ'לוקחת' ממנה, משנה אותה מידי, מגבילה ומקשה עליה. בקיצון השני ישנן אמהות המתקשות לשים את הגבול בין עצמן לבין גידול התינוק. הן מתקשות להרגיש את עצמן ולמצוא את עצמן בתוך השלב החדש הזה- האמהות.

רוב האמהות הן בטווח זה, מי יותר לכאן ומי יותר לכאן. הקושי האמיתי הרבה פעמים מגיע מסתירות שיכולות להיות בין האמא שקיוויתי להיות, שדמיינתי שאהיה, לאמא שאני. במקרים מסויימים הקושי קיים גם מול הסביבה המצפה מהאֵם להתנהגות ולרגשות שונים ממה שהיא מרגישה. אם שציפתה מעצמה לא להשתנות עם הלידה ומגלה שמרגישה את תינוקה כחלק ממנה, יכול להיות ותתקשה להכיל תחושות אלו. אמא שציפתה להתאהבות מידיית בתינוקהּ יכולה לגלות שקשה לה להרגיש אותו בכלל.

חשוב לדעת ולהבין שכל טווח הרגשות הוא מותר, חשוב וחיוני.

המפתח החשוב ליישוב סתירות אלו ובכלל להתמודדות עם השינויים הריגשיים שעולים הוא סביבה תומכת, רגישה ואוהבת. בעוד האמא ייתכן ועסוקה מכדי להרגיע את עצמה ולזכור שהכל מותר להרגיש חשוב שיהויו בחייה את אלה שיוכלו לזכור זאת עבורה, שיכולו להזכיר לה אם תשכח. שייזכרו אותה גם בתוך האמהות.

כל התופעות המתוארות כאן אמנם יותר נפוצות בתקופת תחילת האמהות, אך לא בהכרח מתרחשים רק אז. ישנן משפחות (וקבוצות בכלל) בהן הפרט נבלע בקבוצה. האמא לאורך שנים, יכולה להרגיש נבלעת בתוך המשפחה. מתקיימת רק בזכות תפקידה כאמא ותו לא. אם בתחילת האמהות אמרנו שיש לכך לפחות בסיס התפתחותי הכרחי, הרי שבבגרות הילד/ים גם בסיס זה כבר לא קיים. עם הזמן האֵם מגלה בעצמה חלקים, אמהיים ואחרים, המשתלבים לכל אישיותה, אמהותה כבר איננה רק דאגה לשלום הפיזי של התינוק, אלא מכלול שלם של הוויה. אשר לא פחות מבין האחרים בתוכם, עומד צרכיה שלה כאדם. כאשר תהליך זה לא מתרחש ישנן תחושות רבות שיכולות לעלות, כאב, אבדן ובדידות הן רק חלק קטן מהן.

טיפול נפשי יכול להוות מקום שנותן התסכלולת על האמא כאדם. על הוויתה כמי שהיא ולהחזיר אותה למוקד של עצמה. ההקשבה וההתכווננות שתקבל האֵם היווה כמעין תיקון לחוויית ההיבלעות שחשה האמא.