"כולנו אומרים רק שני דברים. בבקשה ותודה"

"כולנו אומרים רק שני דברים. בבקשה ותודה" – מארשל רוזנברג

גישת תקשורת מקרבת הובנתה על ידי מארשל רוזנברג (1934-2015) בשנות ה-60' בארצות הברית. מטרת הגישה הייתה להוות כלי תקשורת חלופי, בר קיימא, אשר יעזור, יקל ואף יחליף את דרך התקשורת האלימה המתקיימת בהרבה מקומות כיום.

הגישה מורכבת משלושה אספקטים מרכזיים- אמפתיה לעצמי, אמפתיה לאחר והבעה עצמית אותנטית.

תקשורת מקרבת פעולת על העקרון שלא נוכל לתת לאחר אמפתיה או לחוש סיפוק עמוק ואמיתי של הצרכים שלנו, בלי לחוש חמלה ואמפתיה לעצמנו ומצבנו.

כביכול זה לא קשה. אנחנו הרי מכירים את מצבנו בצורה הטובה ביותר ולכן יהיה זה הגיוני שנחוש חמלה לעצמנו. אך בפועל זה לא המצב. אנשים רבים חווים באופן מתמשך תחושות של אכזבה עצמית, כעס עצמי ואף שנאה עצמית. מתוך התנהלות זו בעולם קשה לחוות את האושר בחיינו. קשה לפעמים להרגיש מלאים ומסופקים.

אמפתיה לאחר גם היא כלי תקשורת מרכזי בגישה זו. כפי שאומר מארשל- קודם, אמפתיה. אחר כך, כל השאר. אנשים יקשיבו יותר כאשר יצליחו לא לשמוע האשמה או כעס כלפיהם. אנחנו נוכל לשמוע את האחר טוב יותר כאשר לא נאשים אותו. ונוכל למלא את צרכינו וצרכיי אחרים טוב יותר, אחרי שנחוש אמפתיה וחמלה לאחרים.

הבעה עצמית אותנטית היא עקרון חשוב בדרך התקשורת זו. לא רק עם אחרים, אלא גם עם עצמנו. היכולת לדייק את רגשותינו ורצוננו. היכולת להבחין בין הצרכים שלנו, למה שאנחנו מרגישים כחובותינו. ישנם אנשים שעצם החשיבה על צריכהם מהווה אתגר ודרך תקשורת מקרבת אפשר להתחיל להבין ולהביע את מה שמרגישים.

כאמור לרגשות וצרכים יש מקום מרכזי בגישה של תקשורת מקרבת. אבל מה הם בכלל?

רגשות וצרכים פי מארשל הם לאו דווקא אלה הנהוגים בשפתינו ביום-יום. כך למשל 'אני מרגיש מותקף', על פי גישה זו אינו מביע רגש אותנטי אלא זוהי דרך התגוננות או הבעת כעס, שאינה מבטאת את הרגש עצמו. בצרכים, אין הכוונה לצורך במשהו מתוק אלא לצרכים אוניברסליים המשותפים לכולנו.

מארשל באמירתו שכולנו אומרים בבקשה ותודה, מבטא שבאמצעות הקשבה אמפתית, לעצמנו ולאחר, נוכל לשמוע שבאומרנו ומעשינו גם את הדברים הפוגעניים ביותר, ישנו צורך שלא קיבל מענה. בקשה למילוי צרכינו וכאב על כך שצרכינו נפגעו.

בני זוג אשר עברו תאונה ופונים להטיח האשמות אחד בשני חשים שניהם שהצורך שלהם בביטחון אישי נפגע. הם לא יודעים איך להביע צורך זה באמפתיה לעצמם או לאחר. ההאשמה מכסה את הפגיעות ששניהם חשים ואף את הפחד שהאחר ייפגע. השימוש בתקשורת מקרבת מאפשר לבטא את רגשותינו, גם הפגיעים ביותר, בתוך מסגרת מכילה ואמפתית- ראשית, כלפי עצמנו אנו ולאחר מכן גם כלפי האחר.

הגישה מציעה תבנית התנהלות למצבים קונפליקטואליים, אך תתאים למצבים רבים נוספים-

הסתכלות- ראייה ובייקטיבית ללא פרשנויות של מה שאירע.

הבעת רגשות- מה הרגשנו מהסיטואציה שתוארה, ללא האשמה או שיפוטיות.

הבעת צרכים- אילו צרכים שלנו נפגעו או מולאו בעקבות מה שאירע.

בקשה- נבקש מהאדם האחר לעזור לנו. חשוב להבחין בנקודה זו כי זו בקשה ולא דרישה, מותר לאדם האחר לסרב. בין אם צרכים נפגעים מכך שסירב ובין אם לא, זוהי בקשה ואין זו מחובתו של החאר לדאוג למילוי צרכינו.

לסיכום אוסיף כי תקשורת מקרבת בעלת השלכות אפשריות רבות לכל האספקטים של חיינו. החל מגידול ילדינו ועד התמודדות עם מצבים קונפילקטואלים זרים. אך בעיני לגישה זו משמעות ייחודית בטיפול הנפשי. השימוש בגישה הדוגלת באמפתיה ככלי מרכזי, ראשוני ועוצמתי מהווה בעיני דרך פעולה יעילה, מחבקת ועוצמתית לעזור למטופל לחוש אמפתיה כלפי עצמו וכלפי אחרים בחייו.